מדרש לקח טוב
ראובן שמעון לוי ויהודה. שנים עשר שבטים, כנגד שנים עשר מזלות, דע כי כל השבטים לשם גדולתן של ישראל נקראו שמותן. ראובן, על שם ויאמר ה׳ ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג ז). שמעון, וישמע אלהים את נאקתם (שם ב כד). לוי, ונלוו גוים רבים אל ה׳ (זכריה ב י). יהודה, אודך [ה׳] כי אנפת בי (ישעיה יב א). יששכר, כי יש שכר לפעולתך (ירמיה לא טו). זבולון, על שם בית המקדש, בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח יג). דן, דן אנכי (בראשית טו יד). נפתלי, נופת תטופנה (שה״ש ד יא). גד, על שם המן, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז). אשר, ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג יג). יוסף, יוסיף ה׳ שנית ידו (ישעיה יא יא). בנימין, נשבע ה׳ בימינו (שם סב ח), למדנו שכל שמותן של שבטים, על שם גאולה טובה וישועה של ישראל נקראו.
אוהב ישראל
ועד"ז יש לפרש הפסוק נופת תטופנה שפתותיך כלה. ר"ל הדרשה שדורשים הת"ח בשבת כלה. הוא מתוק אצל הקב"ה יותר מנופת צופים. דבש וחלב תחת לשונך. היינו שהענין המכוון בדרשתו זו הוא נסתר ונעלם מעין כל אדם. רק להאנשים הבאים בסוד ה' ליראיו. וריח שלמותיך היינו הלבוש שהוא מלביש בו ענין הפנימי הנ"ל. הוא ג"כ כריח לבנו"ן. היינו ל"ב נתיבות החכמה. ונו"ן שערי בינה. ונחזור לענינינו שבתשרי היה ההריון. ובניסן היה הלידה תחלת התגלות כח העליון והארת אורות העליונים. ושבת קודם הראות לישראל כל חירו וכל טיבו וכל ברכאין טבין דלעילא ואז כאשר התחילו להאיר בשבת המוחין דגדלות שוב לא פסק והולך ומאיר. ואז נתגלה אהבת העליון ודביקות הכנ"י לאביהם שבשמי' ולכך נפתח אז המקור המאיר ובא לכל שבתות השנה התעוררות תשוקה ודביקות עליון. ולכך הזמין הש"י שיהי' אז השבת הלז בעשור לחודש דוקא. כדי שיהיה אז קיחת השה כמו שנתבאר. והוא כי בזמן השיעבוד והגלות היה הקליפות למעלה ראש ר"ל. והיו נאחזין בהמוחין דקטנות מהקדושה. והיו עובדים אז למזל טלה ראש לכל המזלות. והוא הבכור לכולם. וה' הכה כל הבכורים שבמצרים וזהו ענין מכות הבכורים. ובעוד שהיה הגלות והשיעבוד היה תוקף כח יד הקליפות ר"ל. עד שהוצרך אז הקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו לעבור באמ"ץ. ונאמר והכיתי כל בכור כו'. וביערם וטיאטם מן העולם עד שהפילם עם בכוריהם. ובעת הזאת התחילו המוחין דגדלות להאיר בישראל. ולהם משפט הבכורה. והוציאם מבין בכורי מצרים. לבחי' בני בכורי ישראל. וענין בכור הוא כוחו וראשית אונו. הוא החכמה עילאה הנק' ראשית התחלת הכח המתחיל להתנוצץ בציור מועט וזהו חכמ"ה. כ"ח. מ"ה. פנימית הכח והתחלתו להתגלות. וכמעט שאין לו ציור כלל. וזהו בראשית נמי מאמר הוא. כתרגומו בחוכמתא מאמר ולא מאמר והוא הנותנת חיות לכל העולמות בכח א"ס. ית'. וית'. והוא נשמת העולם מחשבה עילאה בערך ראש מחשבת ישראל אשר עלו במחשבה הכל בשביל ישראל הנק' ראשית. בשורשם קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. אולם ציור מועט המציאות מעין בינה ובחכמה יש כח בינה והוא אב לכולם מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. כמ"ש בזוה"ק כולם בחכמה עשית. בבינה וכמו שדברנו כי לחכמה יש כח בינה. וזהו כח כפול והוא במספר אי"ק. בכ"ר. אי"ק מספרו קי"א גימ' אל"ף במילואו. והוא האחדות האמיתי. בכ"ר הוא מספר שני אלפי"ן. אל"ף חכמה. אלף בינה. וזהו בכ"ר לשון בכור היינו כוחו וראשית אונו. וזהו קדש לי כל בכור. (חכמת המוח ובינת הלב בכלל ובפרט: והבן). והיה אז בעשור לחודש כדי שיהיה אז קיחת השה להכניעו ולהשפילו מחלק בכורה. ואז התחילו מוחין דגדלות להאיר על ישראל. וזהו ענין שבת הגדול. ולכך אח"כ בימי יהושע נבקע הירדן ג"כ בעשור לחודש הזה כי מאותו הזמן מתחילין להאיר המוחין דגדלות ראשית המחשבה על זרע ישראל הנק' ראשית. וזהו ביום ההוא אחל גדלך כו' והבן כ"ז היטב. מאז והלאה והדברים מאירין. וכיה"ר שיקוים בנו במהרה כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות. וזה יהיה ע"י משיח צדקנו שיבוא ב"ב אמן: